ההצעה במסגרת חוק ההסדרים להטיל מס שנתי של 1.5% על קרקע פנויה נועדה, לדברי הממשלה, לתמרץ בנייה ולהגדיל את היצע הדיור | אך ביישובים הדרוזיים, שסובלים מחסמי תכנון ומביורוקרטיה, טוענים כי מס רכוש כזה ייהפך בסופו של דבר לקנס על בעל הקרקע: "אם המדינה רוצה להגדיל היצע דיור, היא צריכה לייצר ודאות תכנונית ותשתיתית, ורק אז לבחון כלי מיסוי"
ברחוב הדרוזי מתגבשים קולות מחאה נגד הכוונה להטיל מס רכוש על הקרקע. ההצעה להטיל מס שנתי של 1.5% מערך הקרקע מתייחסת ל"מס רכוש על קרקע פנויה" כחלק מחוק ההסדרים ל-2026: המס יחול על קרקע שאין עליה בניין או שנוצלו בה פחות מ-10% מזכויות הבנייה, לא כולל קרקעות חקלאיות.
במטה המחאה, ציינו כי ההצעה מוצגת לציבור כצעד שנועד להגדיל את ההיצע ולהפחית את מחירי דיור. אך לטענתם, במקומות שבהם קיימים חסמים תכנוניים גדולים, המס עלול להפוך לכלי ענישה על כשל מערכתי. ביישובים הדרוזיים, הליכי תכנון מפורט, איחוד וחלוקה ותיאום תשתיות יכולים להימשך שנים, ובמצב כזה מס שנועד לכאורה לתמרץ עשוי להפוך למס שמייצר חוב על אי יכולת.
ד״ר אמיר חניפס, ראש מטה המחאה נגד הטלת מס הרכוש ביישובים הדרוזיים, אמר כי "מס לא יכול להחליף תכנון. במקומות שבהם אין תכנון מפורט, אין ודאות לאיחוד וחלוקה, ולעיתים אין תשתיות שמאפשרות היתרי בנייה. המס הזה אינו תמריץ אלא קנס על מציאות שהמדינה עצמה יצרה. אי אפשר לקנוס משפחות על זה שהמדינה לא מאפשרת להן לבנות".
לדברי חניפס, "בני העדה הדרוזית אינם מבקשים יחס מיוחד. הם מבקשים עיקרון פשוט: לא להיקנס על כשל תכנוני שאינו בשליטתם. אם המדינה רוצה באמת להגדיל היצע דיור, היא צריכה לייצר ודאות תכנונית ותשתיתית, ורק אז לבחון כלי מיסוי".