רק 32% מהנשים הדרוזיות עובדות, ורובן מועסקות בתחום ההוראה, למה זה קורה ומה חושבים בחברה הדרוזית על תוכניות הממשלה?
"סיימתי תואר ראשון בחינוך, ועכשיו אני עושה תעודת הוראה במכללה האקדמית הערבית לחינוך, אבל אני מובטלת כבר שלוש שנים" - כך מספרת מיסאא אסעד, בת 25 מהכפר הצפוני בית ג'אן. "רציתי לעבוד כמורה באחד מבתי הספר בכפר, אבל לא התקבלתי - כי יש מספיק מורים. הגשתי מועמדות לבית ספר מחוץ לכפר, אבל אין לי רישיון נהיגה וזמני הנסיעה של האוטובוסים אינם נוחים ולא מתאימים לשעות העבודה, כך יוצא שאני פשוט לא עובדת".
המלכוד שבו נמצאת אסעד אינו חריג בחברה הערבית בכלל, ובחברה הדרוזית בפרט. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק כ-32% מהנשים הדרוזיות עובדות, שיעור זהה לזה של הנשים הערביות בכלל - אך נמוך באופן משמעותי משיעור התעסוקה בקרב הנשים היהודיות, 80%. רוב הנשים הדרוזיות שכן עובדות עושות זאת בתחומי ההוראה והחינוך, וכמעט שאינן פורצות לתחומי עיסוק אחרים. ההתמקדות בתחומים אלה מנציחה רמת אבטלה גבוהה, וכן משכורות נמוכות.